הכיפה היא ללא ספק אחת היצירות הנועזות ביותר במכלול ה־Universidad Laboral; היא מוקמה על מערכת של עשרים קשתות מצטלבות, ברוח מסורת עיטורי השתי־וערב ההיספניים־מודחאריים, והיא מושלמת בשיטת הקמרונות הדקים מלבנים שבשימוש במזרח הים התיכון




כפי שציין Luis Moya ברשימותיו האישיות, המבנה מורכב מרכיבים אנכיים, לבנים ובטון לא מזוין, טבעת חישוק גדולה מבטון מזוין לקליטת הדחפים של הקמרון, ולבסוף 20 קשתות הלבנים ומילויי הקמרון מלבני רסילה, המהווים את הסיום ואת הקירוי.
באוקולוס שמותירות 20 הקשתות בהצטלבותן נוצרת אליפסה נוספת הדומה לגדולה, והיא מקורה באותה שיטה של קשתות מצטלבות, שמספרן 10; אלה מותירות אוקולוס נוסף, שמעליו מתנשא פנס הכיפה.
בתצלום זה נראה האוקולוס של 10 הקשתות המצטלבות, שנוצר לשם תחילת הקמתו של פנס הכיפה.
מאחר שהאליפסה מוארכת מאוד, ויחסה 34:21, הסתבכו מאוד בעיות החישוב והבנייה, שהן פשוטות כל כך בקמרון מעגלי.
מבנה הכנסייה חושב בידי האדריכל Luis García Amorena, כפי שמציין Luis Moya ברשימותיו האישיות משנת 1954, שבהן הוא מפרט בבירור את מחבר החישוב.




תצלום של הטבעת החיצונית, וכן של בניית הקשתות המצטלבות ושל האוקולוס שממנו יתנשא פנס הכיפה
בלשונו של Luis Moya, הקמרון נשען על 16 עמודי תמך רגילים שחתכם 2,10 x 1,20 מטרים, ועל שניים מיוחדים, גדולים יותר, המחליפים 4 (שני הרגילים המתאימים למקום שהם תופסים, ושניים החסרים משום שפתח הפרסביטריון מחייב זאת). עמודי תמך גדולים אלה נושאים קשת חזקה מבטון מזוין, שעליה נשענות שתי הקשתות הגדולות של הקמרון.
כל אחת מן הקשתות היא בעובי 1 מטר וברוחב 0,5 מטר; לשם כך נעשה שימוש בכ־90 טונות של עץ, והוקצו כ־350.000 לבנים לקשתות, המונחות על צדן השטוח (כשהצד השטוח אופקי).
ההערכה היא שמשקל הקמרון הוא 2300 טונות מטריות, הנחות על טבעת החישוק מבטון מזוין


תצלום של הטבעת החיצונית עם עמודי התמך, שעליהם נשענות הקשתות
תצלום של התוכנית המפורטת של הטבעת החיצונית, עיצוב של Luis Moya
סדרת תצלומים של התפתחות שלבי הבנייה השונים של כיפת הכנסייה מבחוץ






































סדרת תצלומים של כיפת הכנסייה מבפנים בשלב בנייתה
תמונות של הכיפה מתוך הכנסייה, שבהן נראית בבירור מערכת הקשתות המצטלבות לאחר השלמתן
פנס הכיפה המכתיר את הכנסייה
פנס הכיפה (הפנס הגדול) הוא מכלול המשמש משקל נגד לדחף הקשתות הנושאות את הכיפה. גובהו 17 מטרים מבחוץ ו־15 מטרים מבפנים, וחללו הפנימי מעוטר בפסיפסים בצבעים עזים המדגישים את הניגוד לרקע הלבנים ולכחול שבחלל שבין הקשתות.
חתך מן התוכנית המקורית של הפנס הגדול




תצלום של בניית הפנס הגדול, שבו נראה סיום הכדור והצלב הנשענים על פירמידת בטון מצופה אבן.
בלשונו של Luis Moya, פנס האבן הנשען על הקמרון שוקל 270 טונות, ויש בו זיון קל מבטון מזוין משום שפעולת הרוח, החזקה מאוד בגובה זה, מחייבת זאת. חללו הפנימי מצופה פסיפס
הפנס הגדול מבפנים
מערכת תצלומים של פנים הפנס הגדול, שבהם ניכרת עבודת הפסיפס הרבה שבוצעה בשעתה בידי המומחה הגדול Santiago Padrós, שהוא גם מי שעשה את ציורי הקיר של חזית הכנסייה החיצונית
















מבט מבפנים על כיפת הסיום, שבה בוצע בפסיפס הצלב, סמלה של Principado de Asturias
העתק של תוכנית הכיפה של Luis Moya, הנמצא ב־ETSAM במדריד, ובו העיצוב שהועבר לפסיפס בידי Santiago Padrós.
תצלומים מפורטים של הצלב בכיפת הפנס הגדול, שביצע Santiago Padrós.


תצלום שבו ניתן לראות את התוצאה הסופית של הצלב בפסיפס ולהשוותה לתוכנית I -104
Rafael Morán Rumoroso
info@universidad-laboral-gijon.es

